איך תרבויות שונות מסתגלות לעבודה מהבית?

בשנה האחרונה, אחת השאלות שנשאלתי ע"י רבים ממשתתפי הקורסים שלנו, היא על ההשפעות של הקורונה על תרבויות שונות בעולם. החל מהנושא של ריחוק חברתי, דרך העבודה מהבית ועד ההשפעה על מערכות יחסים בהיעדר מפגשים פנים אל פנים. התשובה הראשונית שלי היא שעוד מוקדם מידי להבין, האם וכיצד השפיעה הקורונה על תרבויות שונות? איך ההשפעה הזאת באה לידי ביטוי? או האם מדובר בהשפעות קצרות טווח או ארוכות?

אנחנו עדיין נמצאים בתוך האירוע הזה והוא כנראה ילווה אותנו עוד זמן רב.

אבל בשבועות האחרונים, אני כן מתחיל לזהות ולגבש מספר תובנות ראשונית על הנושא, כשאחת מהן נוגעת בצורה ישיר בעתיד העבודה ואיך יראו ארגונים ביום שאחרי.

נושא העבודה מהבית הוא כמובן אחד העיקריים שבהם, כאשר חלקם גדול מהעולם עבר בין לילה, מעבודה משרדית לעבודה מהבית. הקורונה הביאה לניסוי העבודה הגדול ביותר בהיסטוריה העולמית!

עבודה מהבית: הווריאציות התרבותיות

אז זה נכון שבתחילת הדרך (בחודשים הראשונים של הנגיף) ראינו חלק גדול מהאנשים שעובדים בארגונים עוברים לעבוד מהבית עקב סגרים והנחיות שונות. עד כאן כולנו באותה הסירה. אבל השפעות של ניהול מדיני, דמוגרפיה ותרבות, הביאו אותנו לתובנה שקיימות וריאציות תרבותיות דרמטיות כיצד זה עובד ברחבי העולם.

קחו למשל מקום כמו גרמניה:

החדשות שלפיהן גרמניה מתכננת להכניס תקנות חוקיות לעבודה מהבית לאחר המגיפה היא כנראה מוזיקה לאוזניהם של עובדים רבים שחולמים לברוח מהמשרד. מדינות אחרות שמובילות את הדרך בעניין זה הן: דנמרק, שוודיה, נורבגיה ופינלנד. ממשלת אלו עובדות כבר על חוקים, תקנות ומנגנונים שיאפשרו עבודה מרחוק גם מבחינה משפטית וגם מבחינה תרבותית.

על פי ההערכות כ- 8-10 מיליון בני אדם, שהם בערך 25% מכוח העבודה הגרמני, עובדים מהבית, עלייה של 15% מלפני המגיפה. פוליטיקאים רבים תומכים בחקיקה המוצעת ואומרים שהנתונים מציגים הישג אמיתי, הם מראים מה אפשרי וטוענים שהמדינה לא צריכה לחזור למה שהיה פעם.

כמובן שזה לא אותו הדבר בכל אירופה. בתוך אירופה, עבודה מרחוק משתנה בין מדינות, אזורים שונים בתוך משינה ואפילו קבוצת גיל. על פי דו"ח של Eurostat מ 2018, הולנד מחזיקה בשיעור הגבוה ביותר של עובדים מהבית, ואחריה פינלנד, לוקסמבורג ואוסטריה. עובדים צעירים נוטים ללכת לעבודה בעוד עובדים מבוגרים עובדים יותר מהבית. בנוסף מצאו שיותר נשים עובדות מהבית מגברים.

עד כאן נשמע טוב לא? אבל האם הרגש משותף גם לתרבויות אחרות ברחבי העולם?

קחו למשל את סין, יפן ודרום קוריאה, שם הרעיון של 'לא לעבוד במשרד' הוא עניין מאוד לא מקובל ואינו מקבל את אותה התמיכה והאהדה כמו במקומות אחרים בעולם. סגנון ניהול מסורתי והיררכי שורר במקום העבודה.

בסין למשל, יש עובדים שמרגישים תחת פיקוח אד-הוק עם מנהלים שדורשים מהעובדים להחתים שעון (תרבות ה-996), שרוצים פגישות צ'ק-אין קבועות כדי לוודא שהצוות לא מתחמק מאחריות והיכולת לנתר אחר פעולות שונות ועמידה ביעדים של הצוות. כמובן שמצב כזה מייצר לעובדים סינים תגובות מעורבות בכל הנודע לעבודה מהבית.

ביפן לדוגמא, ההתנגדות לעבודה מרחוק נובעת מתרבות ארגונית המעריכה את העובדים שנמצאים במקום העבודה, לעתים קרובות במשך שעות ארוכות, דבר המפגין את נאמנותם.

בקוריאה, אנחנו שומעים ממנהלים ועובדים על החשיבות של עבודה פנים אל פנים כחלק קריטי מתקשורת אפקטיבית. מנהל קוריאני מספר לי: "יש מסרים שכמעט בלתי אפשרי להבין אם אתה לא רואה את הבן אדם שמולך, את הבעות הפנים, שפת הגוף והאווירה שקיימת מסביב". "יש הבדל גדול בין אם אני יושב לדבר עם מישהו מול המחשב לבין אם אנחנו יושבים יחד בקפיטריה של הבניין לשתות משהו על הדרך".

המכנה המשותף לכל התרבויות האלו זה החשיבות של הקבוצה, יחסים אישיים והרמוניה בין אנשים על פני האינדיבידואל. הקבוצה והלכידות שלה, לעולם יהיו חשובים יותר מהצורך האישי של אינדיבידואל כזה או אחר.

שטח העבודה בבית אינו אופטימלי אצל כולם.

בעוד שחלק מהעובדים בעולם עשויים לשמוח על ההפסקה מהנסיעה היום יומית למשרד, אחרים עשויים להתקשות להתרכז במגורים קטנים וצפופים, כאשר הם נדרשים לשתף את שטח עבודה בבית עם ילדים או שותפים. העבודה מהבית מסובכת מאוד מכיוון שבמדינות כמו הונג קונג, יפן סינגפור, טאיוון, קוריאה, מלזיה מרחבי המגורים קטנים מאוד.

אבל הדבר הוא לא רק נחלתם של התרבויות האסייתיות. בתוך אוסטרליה, מדינה עם צפיפות אוכלוסייה נמוכה, הביקוש לעבודה מרחוק אינו גבוה במיוחד. אחד ההסברים לכך היא שהעבודה שם נוטה להתרכז בערים גדולות אזוריות. בערים אלו יש יותר דירות קטנות יותר, עבודות בית פחות מושכות, ויש אפילו עובדים שמזמינים חדרי מלון לעבוד בהם. עם זאת, בפרברים בהם אנשים גרים בבתים גדולים יותר, יש מקום להקים משרד ביתי מרוחק. לתוכו מתווספת גם תרבות הקפה שבה התעדכנות בפרויקטים ושיחות חולין של עבודה על כוס קפה, הן מהותיות לדרך העבודה האוסטרלית.

אז כרגע עדיין מוקדם להבין האם השינויים הם זמניים או קבועים, האם עברנו את המגיפה והתחלנו את הנורמלי החדש או שעוד צפויות לנו הפתעות ותהפוכות בדרך.

אז מה שלושת הטיפים החשוב יותר כרגע שאני יכול לתת להתמודדות עם המצב:

תהיו אדפטיביים - מדיניות שונות נמצאות בסיטואציה שונה בהתמודדות עם הקורונה, תהיו מוכנים להתאים פתרונות שונים לסיטואציות שונות בהתאם למה שקורה בכל אחת מהתרבויות.
תקשיבו לאנשים שלכם - שאלתם את העובדים והמנהלים שלכם מה הם מעדיפים או שפשוט הנחתתם עליהם הנחיות? תשאלו אותם מה סדרי העדיפויות שלהם? עם מה הם מרגישים יותר בנוח: בית או משרד?
תבינו את השפעות התרבות - צריכים לקחת בחשבון את ההשפעות שלא בהכרח נראות לעין. למשל: היחסים ההיררכיים בין המנהל המקומי לצוות שלו. מה חשוב למנהל? מה חשוב לעובדים? אם אנשים יקבלו הנחייה לעבוד מהבית וזה ישפיע על הדינמיקה ביחסים בין המנהל לעובדים, יכול להיות שבטווח הקצר הארגון ירוויח, אבל מה יקרה בטווח הארוך למערכת היחסים ולאמון בתוך הצוות?