שתיקה לא תמיד שווה זהב - המשמעויות של שתיקה בין תרבויות שונות
'יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטיפשים' או 'סייג לחוכמה שתיקה', ויש עוד רבים אחרים. אנחנו מכירים את הביטויים האלה ואפילו זורקים אותם פה ושם, כשאנחנו רוצים לרמוז בצורה מנומסת למישהו אחר לדבר פחות. אבל האם לשתיקה אותה המשמעות לכל התרבויות בעולם? ממש לא! לשתיקה משמעויות רבות ושונות בתקשורת בין-תרבותית ואם אתם מנהלים יחסי עבודה או עסקים עם תרבויות אחרות, כדי שתקדישו כמה רגעים ללמוד חלק מן המשמעויות האלו.
שתיקה יכולה לשמש כטקטיקה להפחדה, כדי להראות כבוד, לא להלבין את פניו של האחר או שזה פשוט יכול לרמז שהאדם האחר הוא רגוע מספיק בחברתך, כדי ליהנות מרגע של שקט. מכאן, שפירוש לא נכון ל'רגע של שקט', ואתם יכולים להיות בדרך לאיבוד עסקה חשובה או מערכת יחסים עם מישהו מתרבות אחרת. לתקשורת בין תרבותית רבדים רבים, שתיקה היא רק אחת מהן.
קחו לדוגמא, סיפור אמיתי מפיו של מנהל ישראלי בכיר בחברה יפנית:
"הייתי חלק מצוות שעבד באירופה, שהיה שייך לחברה יפנית. בשלב מסוים החברה השתלטה על חברה אמריקאית. היו לנו שיחות שבועיות בין הצוות באירופה שהיה מורכב מאמריקאים רבים לבין הצוות היפני."
"לכל שיחה היו בדרך כלל ההכנות הרגילות, עדכונים ואג'נדות שהופצו לפני הזמן. באופן בלתי נמנע אחד מאנשי הצוות ,אמריקאי, היה פותח את השיחה, ותמיד היה ניכר מאוד שהשיחה הייתה בשליטתו של הצד שלנו. לקראת סוף השיחה, עמיתי האמריקאי, להוט לזקוף לזכותו כמה נקודות פעולה, היה מציב שאלות ישירות סביב עיתוי ומחויבות העמיתים היפניים שלנו. הם היו לגמרי שקטים. מה שבא אחר כך, תמיד גרם לי להרגיש שלא בנוח, לא רק בגלל המבוכה הכללית, אלא משום שידעתי כי רוב החברים לצוות שלי, היו לוקחים שתיקה זאת כהסכמה. על בראשי המחשבה שיכול להיות שמדובר בעניין של פער בין התרבויות, אך לא הייתי לגמרי בטוח"
"מאוחר יותר נודע לי מעמית אחר שבילה זמן ביפן, כי שתיקתם של היפנים הייתה קשורה לעובדה שהם לא היו מרוצים מההצעה יותר מכל דבר אחר, וכי על מנת לא להלבין את פניו (של האמריקאי), זו הייתה התקשורת המועדפת עליהם או הדרך להראות שהם לא אוהבים את ההצעה. בגלל אי ההבנות הבין תרבותיות האלו, הפרויקט לקח שישה חודשים יותר מהצפוי והפשרות היו משמעותיות."
בתרבות היפנית עושים שימוש בשתיקה במצבים שונים ומגוונים. מנהלים יפנים בכירים יכולים לשבת פגישה שלמה, לפעמים עם עיניים עצומות, ולשתוק. "היזהרו מהיפני הישן", כך הולכת האימרה הידועה, אך הוא לא ישן, הוא פשוט מקשיב לכם בצורה הרבה יותר עמוקה. כאשר אנחנו מנתקים חוש אחד (ראייה) אנחנו מחדדים חוש אחר (שמיעה). כמובן שעם יפנים, הפערים הבין תרבותיים הם בדרך כלל מאוד ברורים, אך מה קורה עם תרבויות אחרות שאיתם אנחנו מרגישים שיש פחות פערים ושוני?
אין דרך נכונה או לא נכונה להשתמש בשתיקה. המפתח לתקשורת בין תרבותית מוצלחת, הוא להבין מה המשמעות של שתיקה לאחרים.
זכרו תמיד, שאלוהים נתן לנו שתי עיניים ושתי אוזניים, כדי שנראה ונשמע טוב יותר! מעניין למה הוא נתן לנו רק פה אחד?! וזה הפה האחד, שאנחנו בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט, נוטים להשתמש בו יותר מכל.
שתיקה בתרבויות אסייתיות יכול להיות סימן של כבוד. אם אדם שואל שאלה, זה מנומס לשקול את התשובה שלך ולא סתם לפלוט משהו. שתיקה יכולה להיות מוצא אחרון, כמו במקרה לעיל, וזה מחמיר כאשר הצדדים אינם פנים אל פנים ואף אחד לא יכול לקרוא את שפת גוף. לא להגיד כלום, עדיף יותר מאשר פגיעה בצד השני, דבר אשר יגרום לשני הצדדים להתבזות.
?כמה שתיקה מקובלת בתרבויות אסיאתיות
אסייתים רבים חשים בנוח עם דקה או שתיים של שתיקה; בריטים ואמריקאים חשים לא נוח כלל עם יותר משתי שניות של שתיקה בשיחות; בתרבויות כגון ישראל ואמריקה הלטינית כמה שניות זה מוגזם. אלו תרבויות בהן אנשים נוטים לעתים קרובות להפריע או לדבר זה על גבי זה, ואז אף פעם אין שקט.
שמירה על שקט יכול לשמש גם כנשק במשא ומתן, על ידי אנשי עסקים ערמומיים (כדוגמת הסינים), שיודעים כי בתרבויות מסוימות, אמריקאים וישראלים בפרט, יש חשיבות למילוי כל פער בשיחה עם דיבורים. היו מקרים רבים של מנהלים מתרבויות שנוטות 'לדבר הרבה', כמו ישראלים ואמריקאים, שכמעט שחקו את כל קלפי ההתמקחות בהצעה שלהם, בעוד עמיתיהם האסייתיים יושבים בשקט, שוקלים את תגובתם.
שתיקה יכולה להיות גם בעיה היררכית בפגישה בין-תרבותית. במדינות בהן החבר הבכיר ביותר בצוות הוא הדובר והאחרים נמצאים שם רק כדי לספק הקשר או תפאורה (שוב, תרבויות אסיה, וחלק מתרבויות אמריקה הלטינית ומדינות ערב), חברי צוות יחסית בכירים יכלו לשבת בשקט כאות כבוד למנהיג שלהם. שתיקה יכולה להיות מקרה פשוט של אדם שצריך לדבר בשפה אחרת, ולוקח את הזמן לנסח תשובה. הדבר הגרוע ביותר שאתם יכולים לעשות זה לקפוץ פנימה עם שאלה אחרת כדי למלא את החלל.
תרבויות נורדיות, כמו אסייתיות, נוטים להיות 'מקשיבים' ולא 'דברנים', מכוונים לשקט וסדר בשיחה. ככזה, שתיקה מרמזת מחשבה, או מציאת תשובה לשאלה עם כובד ראש מתאים. באפריקה למשל, שתיקה נתפסת כדרך ליהנות מחברתו של מישהו, זה מרמז כי אתה חש בנוח מספיק ביחד כך שלא צריך למלא כל רגע עם רעש.
לעומת זאת, בישראל, זה מקובל בהחלט שכולם ידברו בבת אחת או שנקטע מישהו באמצע. שתיקה בפגישות תהיה סימן לאי נוחות וסרבול. שתיקה בתגובה לשאלה לא תצביע על כך שחשבת, אלא שאתה לא יודע את התשובה.
אז בפעם הבאה שאתם נתקלים ב'שתיקה רועמת' מצד מישהו מתרבות אחרת, תבינו שאין פירושו הסכמה. הערכים התרבותיים שלו לפעמים גוברים על הצורך לתת תשובה ומענה לכל דבר שאתם אמרתם. למדו והעשירו את הידע שלכם בתקשורת בין תרבותית והפחיתו את הסיכויים ששתיקה תסתיים באי נעימות או חלילה קונפליקט.
אני תמיד נזכר בדבריו של לארי קינג (אחד מגדולי המראיינים בהיסטוריה):
"אני מזכירה לעצמי כל בוקר: שום דבר שאני אומר היום, ילמד אותי משהו. אז אם אני הולך ללמוד, אני חייב לעשות את זה על ידי הקשבה"
